"The most important Mediterranean Sephardi writer in Israel." Prof. Habiba Pdaya, Haaretz, sept. 2020. Mois Benarroch is the winner of the A. Einstein prize 2023. Mois Benarroch is an Israeli writer and poet. Born in Morocco, his writings are rooted in the country's landscapes and history; as a Sephardi Jew he travels the world of Jewish literature; and as in Israeli living in Jerusalem he incorporates the day to day life and politics of his country. A prolific novelist and poet who writes in three languages he never sets for one secure path and is always exploring new ways to make his literature a fresh one with a long time vision. His poetry is one of compassion, social-political fight, and human. Multicultural by force, where others take multiculturalism as an idea, his life is forced to live within cultures. His novels take us from literary travel, to science-fiction, time travel back and forth, and a view that encompasses the past and the future, the relationships between Jews and Muslims, the life within cultures and the tragic fate of Christian-Jewish relations, always living a place for hope a belief in better days to come. Known mainly as a poet in the English language world, thanks to a massive support from independent writers many of his novels are seeing light in English. Gates to Tangier, The Cathedral, Muriel, the Nobel Prize, (Ways to) Lucena, Keys to Tetouan, Raquel Says (Something Entirely Unexpected), have been published in 2015 and many more are on their way in the next year. A best-selling novelist in Spain, an award winning poet in Israel, and often featured in the bestselling list of poetry books sold in amazon, now is the time to discover this old new writer with more than 30 books to his name. Mois Benarroch was born in 1959, and has been awarded with the prestigious Amichay poetry prize in 2012. "GATES TO TANGIER/EN LAS PUERTAS DE TÁNGER is not primarily a critique of the marginalization of the Sephardim in Israel, but rather an exploration of the Moroccan component of Sephardic identity. The Benzimra's pilgrimage to Tangiers, however is not suggesting that this Moroccan component is the essence of Sephardic identity. Benarroch follows Khatibi's bilingual paradigm in suggesting that identity is expressed in the intersection of languages. At one point in the novel, Alberto reflects on the significance of his own bilingual écriture... Unlike Bendahan, who translates Sephardic identity as ultimately European, the Sephardic communities are after all "embajadas españolas" Benarroch explores the Moroccaness of Sephardic identity as it is rearticulated, deferred, by Spanish and Hebrew... The search for the missing brother represents the promise of a stable identity, a mirage that in EN EN LAS PUERTAS DE TÁNGER is constantly metamorphosing. Toward the end of the novel, we find out Yusuf was injured during his circumcision and the doctors decided to treat him with hormones transforming him into Zohra Elbaz. While in Tangiers, Zohra runs into Fortu/Messod and they spend the night together at fortu-Messod's hotel. Benarroch has Zohra run into not one, not two, but three Benzimra men." Adolfo Campoy-Cubillo. Memories of the Maghreb: Transnational Identities in Spanish Cultural Production, מואיז בן הראש נולד ב 1959 ברחוב מהרקת אנואל 21 (לשעבר קונסול מורפי), בעיר תטואן, שבמרוקו, בעיר הכי צפונית במדינה ובה נפתח בית ספר אליאנס כי"ח הראשון בשנת 1862. מואיז בן הראש פירסם מעל 40 ספרים, זכה בפרס ראש הממשלה בפרש ז’קלין כהנוב, בפרס אריק אינשטיין ובפרס יהודה עמיחי וספריו הם המתורגמים ביותר מבין כל סופרי ומשוררי ישראל במאה העשרים ואחת. כל ספרי בן הראש, בכל השפות, זמינים למכירה באתר אמזון. " ואפשר לדבר על סופרים המציגים זהות יציבה כביכול, שאפשר לזהות את מרכיביה אבל המעשה הספרותי נעשה אחרי טלטלת הזהות הגדולה, ולעומתם סופרים ששסע הזהות פתוח באופן מתמיד ועובר טלטלה ששיקופה נוכח במעשה הספרותי. מדובר בסופרים ששהו זמן רב בתוך הזהות הישראלית האחידה ועברו תנועה או תזוזה אל עמדת זהות אחרת, כמו התזוזה של אלי עמיר בספרו "תרנגול כפרות" (החוזר לחוויית העלייה לארץ). זאת בשונה מספרו של שמעון בלס "המעברה", שנכתב במקור ערבית ונכתב בזמן אמת, בעת העלייה של שנות החמישים. או מנגד, היציבות של מואיז בן הראש בתוך טריטוריית המקום שממנו היגר ובמגוון העשיר של נקודות הייחוס התרבותיות שלה, ומתוך כך הוא לדעתי גדול הסופרים האנדלוסיים הים תיכוניים הפועל מתוך ישראל." פרופ.חביבה פדיה, הארץ. 29.9.2020 "בוקובסקי הישראלי." ידיעות אחרונות (יולי2002) " בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום." נתן זך ( הארץ, הד החינוך 2001( . "לפעמים השירה היא יותר, או פחות,משירה: היא מסמך." כתב העת קלרין,ספרד, נובמבר 2000. "מואיז בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על שום מפה.היא ריח עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה קיים." חוסה לואיס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד, 2000. "מואיז בן הראש מביא בשירתו חוויות שונות מחייו ומעביר אותן בבהירות לקורא. זוהי שירה כנה ואנושית." ג'ו אן מילר, ארה"ב,2001 POETYRYONLINETODAY " הנשיקה שלא תבוא [...] היא רק מדומיינת, היא הרווח שמשאיר המשורר לקורא. היא הרווח היפה והמרגש שיש בשירי הספר:בין הלחם לבין החלום." רוני סומק, עיתון 77. "היורש של יהודה עמיחי." פרופ. אביעד קלינברג. עשרה קבין של מחאה עדתית ירדו לעולם ובן הראש נטל תשעה מהם." רן יגיל, עיתון הארץ, מוסף ספרים. פברואר 2021" "בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית." ירון אביטוב, כל הזמן. "השירה כדיבור, לא שירה כאירוע לשוני מאומץ ומוגבה, אלא כדיבור. את "שירים" מאפיין דיבור פשוט, לעיתים רחובי, מעט מקונן, מעט מלעיג, תלונתי, שכוחו נצבר גם מהשטף ומהדף האצורים בו.ומהחימה האינסטינקטיבית שבו, ואף מזו היזומה. לא נכון לתייג את בן הראש, לפי ספר זה, כ"משורר מזרחי", כי הראפ (הדיבור) האיכותי שלו במהותו אוניברסאלי." אדם ברוך, מעריב. מנימוקי השופטים לפרס ראש הממשלה 2008 (דוב אלבוים, אביבה ברק, דרוד בורשטיין): "יצירותיו בשירה ובפרוזה של בן הראש מהווים כמעט סוגה ספרותית משל עצמה בנוף הספרות הישראלי. שיריו וסיפוריו עוסקים בכאבי העקירה וההגירה של בן הראש מארץ מולדתו, בתחושת הגלות וכאב הקריעה מתרבות עולמו הקודם, ובעיקר בתחושת ה"השתקה", אותה חווה היוצר מול הממסד הישראלי על רבדיו השונים. עם זאת, ביצירותיו באים לידי ביטוי כוח יצירה מקורי ועז, בצד ביקורת והתרסה ואמונה בדרכו כמשורר וכסופר. ראוי כי החברה הישראלית תהיה קשובה יותר לאמנותו של בן הראש שהיא אמנות וצעקה בעלי יחוד ועומק בנוף התרבות הישראלי." מנימוקי השופטים לפרס יהודה עמיחי 2012 (מאיר שלו, ענת ויסמן, גלית חזן רוקם): "הנוסח השירי של בן הראש משלב הומור עצמי, רושם של דיבור ישיר, כן ובלתי מצונזר ויש בו דיאלוג פלפלני עם הישגיה הפואטיים ותכניה של השירה הישראלית. השירים של בן הראש מסחררים את הקוראים בשלל טיעונים, תלונות ורמיזות למסורות שיריות מגוונות, והם מבקשים תגובה חדה ומיידית". Mois Benarroch nació en Tetuán, Marruecos en 1959. A los trece años emigra con sus padres a Israel y desde entonces vive en Jerusalén. Empieza a escribir poesía a los quince años, en inglés, después en hebreo, y finalmente en su lengua materna, el castellano. Publica sus primeros poemas en 1979. En los años 80 forma parte de varios grupos de vanguardia y edita la revista Marot. Su primer libro en hebreo aparece en 1994, titulado "Coplas del inmigrante". Publica también dos libros de cuentos, varios libros de poemas en Hebreo , Inglés y Español, y cuatro novelas. En el 2008 es galardonado con el premio del primer ministro en Israel. En España ha publicado el poemario "Esquina en Tetuán" (Esquío, 2000) y en 2005 la novela "Lucena" (Lf ediciones). En el 2008 la editorial Destino publica la novela "En Las Puertas De Tánger"que llegó al TOP5 en Kindle España, y al n.2 an México. Y en el 2010 Escalera publica "Amor y Exilios". Benarroch ha sido galardonado con el premio del primer ministro (2008) y el premio Yehuda Amijai de poesía (2012)